בריחת סידן, אוסטאופרוזיס ונטילת פוסלאן

בריחת סידן, אוסטאופרוזיס ונטילת פוסלאן

תופעת האוסטאופרוזיס או בריחת סידן מאפיינת מטופלים בגילאים מתקדמים. התופעה ידועה בקרב חלק מהאוכלוסייה שטופלה באופן רוטיני בתרופות ממשפחת הביספוספונטים (פוסלאן, אקטונל וכד') המשמשים למניעת "בריחת" עצם. תרופות אלה מונועות ספיגת עצם.
לעתים משמשות תרופות מקבוצת Zoledronate או Pamidronate לחולים אונקולוגיים במתן תוך ורידי. חולי האוסטאופרוזיס מטופלים בלקיחת התרופה פעם בשבוע (Aledranate,Risadranate). תופעות הלוואי שחוו במהלך השנים האחרונות מאופיינות באוסטאונקרוזיס (נמק של העצם), בעיקר על רקע שימוש ארוך טווח בתרופות הללו. האוכלוסיות העיקריות שנפגעות הם חולים אונקולוגיים וחולים באוסטאופרוזיס.
פרוצדורות כירורגיות פולשניות בחלל הפה יכולות להיות גורם עיקרי להופעת האוסטאונקרוזיס. השכיחות של התופעה היא 0.8%-6.8% ו – 9.9% בקרב חולי סרטן השד והערמונית (בהתאמה). אנשים הנוטלים באופן קבוע את התרופה מעל 5 שנים חשופים יותר לסיבוכים בעקבות פעולות כירורגיות בלסת. הסיבות לסיבוכים לא לגמרי ברורות – זה קשור קרוב לוודאי לאספקת הדם ושחלוף העצם. בעקבות נטילת התרופה פוחת מספר התאים בעצמות הלסת ואספקת הדם מידלדלת. פציעה של רירית הפה עלולה לחשוף את העצם לחלל הפה ולאפשר חדירת מזהמים. התפתחות התופעה בעצמות הלסת שהן עשירות בכלי דם ובעלות קצב שחלוף תאים גבוה יותר מאשר עצמות אחרות בגוף, וזאת כנראה בשל כוחות הלעיסה.
הנמק בעצם הלסת, הביטוי שלו יכול להיות היעדר כל תחושת כאב ועד כאב עז. פחות שכיחות הן הפרעות תחושה בלסת התחתונה, בעיקר באזור השפה התחתונה, בריחת נוזלים לכיוון האף או טעם מר בפה. רואים לעתים עצם חשופה בחלל הפה, הפרשה מוגלתית, נפיחות, אודם ורקמת דלקת מסביב לשולי העצם החשופה. בשלבים הראשונים של ההתפתחות קיימת רק אדמומיות מקומית או פיסטולה המפרישה מוגלה לחלל הפה. לעתים מופיעה גם נפיחות בפנים, גודש באף ואדמומיות בעור.
שכיחות התופעה בלסת התחתונה היא פי שתיים לעומת הלסת העליונה. החלק האחורי בלסת מעורב יותר בדרך כלל מהחלק הקדמי. נגעים מתקדמים עלולים לגרום לשבר פתולוגי של הלסת התחתונה. בלסת העליונה לעומת זאת, עלול הנזק להתקדם לכיוון הסינוס המקסילרי עם יצירת חלל מעבר בין הפה לסינוסים, דבר הגורם לפגיעה קשה באיכות החיים, כאשר נוזלים עלולים לעבור מחלל הפה לחלל הסינוסים באף.

גורמי הסיכון
כירורגיה של השיניים, עקירת שיניים והחדרת שתלים נחשבת כגורם סיכון להתפתחות אוסטאונקרוזיס של הלסתות. בחלק מהמקרים אתר הניתוח לא מתרפא, ולעתים הסיבוך מופיע בשלב מאוחר יותר. תותבות לא מתאימות ומחלות חניכיים נחשבות אף הם כגורמים מסייעים להתפתחות אוסטאונקרוזיס של הלסתות.
כיום אנו במרפאה משתמשים בבדיקתCTXבסרום, כיוון שבדיקה כזו יכולה לאפשר חיזוי מוקדם להתפתחות אוסטאונקרוזיס. מטופל המקבל ביספוספונטים וערכי ה –CTXשלו נמוכים מ –pglml150 נמצא בסיכון גבוה יחסית להתפתחות אוסטאונקרוזיס.

 

למאמרים בנושא - ריח רע מהפה ושיקום הפה כנסו: