הסכמה מדעת לטיפולי שיניים

הסכמה מדעת לטיפולי שיניים

מי מאתנו לא נדרש למצער פעם אחת בחייו לטיפול שיניים כזה או אחר, בין אם מדובר בטיפול פשוט, ובין אם מדובר בטיפול מורכב? מדובר בטיפולים הכרוכים בעלויות גבוהות למדיי, ובפרט טיפולי השתלות שיניים, להם אנו נחשפים יותר ויותר בשנים האחרונות.

הליך השתלת השיניים נחשב יעיל ומתקדם בתחום רפואת השיניים, ובלבד שהוא נעשה במיומנות ובהתאם לפרקטיקה המקובלת.

כמטופלים חסרי ידע בתחום רפואת השיניים, אנו שואלים את רופא השיניים שלנו שאלות ומתעניינים, על מנת להבין טוב יותר בעניין היקף הטיפול שניתן לנו, במה הוא כרוך, מהן תופעות הלוואי והסיכונים הכרוכים בו, מהם סיכויי ההצלחה והאם ישנן אלטרנטיבות לטיפול שהומלץ לנו עליו.

לצערנו, כמו בכל טיפול רפואי, לעיתים אף בתחום רפואת השיניים אנו עלולים למצוא עצמנו קורבן למקרה של רשלנות רפואית. כך למשל, במקרה שהטיפול כשל, ואנו נותרים עם הבעיות מהן סבלנו. לעיתים המצב חמור אף יותר, ולא זו בלבד שנותרנו עם הבעיות מהן סבלנו עובר לטיפול שניתן לנו, אלא שבעקבות הטיפול הרשלני שניתן לנו, אנו עלולים למצוא עצמנו סובלים מנזקים שכלל לא היינו מודעים להם, כדוגמת זיהומים, כאבים, דלקות וצורך בניתוחים.

במקרים בהם איתרע מזלנו, והסיכון הכרוך בטיפול הרפואי שניתן לנו התממש, נשאלת השאלה מדוע הרופא שטיפל בנו לא הקדים לספר לנו כי קיים סיכון להתממשות הנזק שאירע בפועל?

לצערנו בלא מעט מקרים הרופא לא מוסר למטופל את מלוא המידע שהמטופל צריך לדעת עובר לטיפול וזאת בניגוד לאמור בחוק זכויות החולה, כי "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת".

מהי אותה הסכמה מדעת? האם מספיקה חתימה על טופס ההסכמה לפני הטיפול? הפסיקה קבעה חד משמעית שלא! מדובר בכלל משפטי לפיו אין ליתן לאדם טיפול רפואי, אלא אם נתן לכך את הסכמתו החופשית והמודעת. הרציונל העומד מאחורי "ההסכמה מדעת" הוא הרצון להגן על האוטונומיה של המטופל. משלא נמסר למטופל מלוא המידע אודות סיכון שהתממש בפועל, אזי הסכמתו של המטופל לטיפול שניתן לו היא אינה הסכמה מדעת.

כך למשל, בע"א 4384/90, בית המשפט העליון קבע כי "חלה על הרופאים חובה לספק למטופל את המידע שבאופן סביר דרוש לו לגיבוש החלטה אישית מושכלת בשאלה אם לבחור במסלול הרפואי המסוים תוך נטילת הסיכונים הכרוכים בכך אם לאו [...] אם הופרה החובה ועקב כך נגרם לחולה נזק, עשויה ההפרה להעמיד לחולה זכות לפיצויים בעילה של רשלנות".

ובמקום אחר (ע"א 4576/08) נקבע כי "הסכמה שניתנת מתוך אילוץ או ללא הבנת משמעות ההחלטה – לאו הסכמה היא, אלא פיקציה של הסכמה".

ההסכמה מדעת מורכבת משלושה יסודות:

  1. עליה להינתן לפני הטיפול הרפואי
  2. עליה להיות חופשית.
  3. עליה להיות מדעת, קרי להתבסס על ידיעת הסיכויים והסיכונים הכרוכים בטיפול הרפואי, היקף הטיפול, תוך ידיעת הטיפולים הרפואיים החלופיים והסיכויים והסיכונים הכרוכים בהם.
לאור האמור לעיל, אנו למדים למשל כי במקרה שלמטופל אין מספיק מידע אודות התוצאות האפשריות של ניתוח שהוא עתיד לעבור, בטרם הוא נכנס לניתוח– אזי המטופל ייחשב כמי שלא נתן הסכמה מדעת לניתוח.
אין זה מספיק שהמטופל יחתום על טופס הסכמה כללי, ועל הרופא מוטלת החובה להסביר למטופל את מהות הטופס עליו הוא אמור לחתום, לרבות הסיכונים הטמונים בניתוח, סיכויי הצלחתו, והאלטרנטיבות הרפואיות לניתוח. על הרופא למסור למטופל את כל המידע האמור, וזאת גם מבלי שהמטופל ישאל.
היקף המידע שהמטופל צריך לקבל נבחן על פי "מבחן המטופל הסביר". לפי מבחן זה, יש למסור למטופל את כל המידע שמטופל סביר היה מייחס לו חשיבות בנסיבות המקרה, על מנת שיוכל לקבל החלטה מושכלת בדבר הטיפול הרפואי שהוא עתיד לעבור

מבחן המטופל הסביר אינו רלוונטי רק לניתוחים שמטרתם "רפואית" גרידא. גם כשמדובר בניתוח אלקטיבי שמבוצע ביוזמת המטופל, כדוגמת ניתוח למטרה קוסמטית בלבד, עדיין מוטלת על הרופא החובה ליידע את המטופל בדבר הסיכונים והסיכויים הכרוכים בטיפול, על מנת שזה האחרון יוכל לקבל החלטה מושכלת האם הוא רוצה לעבור את הניתוח אם לאו.

תודה מיוחדת לעו"ד רפאל אלמוג מאתר LawTip על הייעוץ והעריכה של מאמר זה.