חוות דעת משפטית בתחום רפואת שיניים

חוות דעת משפטית בתחום רפואת שיניים

לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על תביעות רשלנות רפואית שמוגשות בגין נזקים שנגרמים עקב טיפול שיניים לקוי, כאשר חלק מהנזקים הדנטליים נובעים מרשלנות רפואית (אותה קשה לעיתים להוכיח...) שמקורה לא אחת בחוסר מיומנות של הרופא המטפל, ואולם חלקן האחר של התביעות מגלות אמנם רשלנות מצד הרופא המטפל, אך ללא נזק למטופל, וההפך – מגלות נזק למטופל, אך מבלי שהייתה רשלנות מצד המטפל. כמו בכל תחום רפואי אחר, גם בתחום רפואת השיניים חלק מהתביעות שעילתן רשלנות רפואית מתגלות כקנטרניות וחסרות שחר.
ככלל, כאשר מגישים תביעה שסכומה אינה עולה על 2.5 מיליון ש"ח, יש להגישה לבית משפט שלום. חשוב להבהיר כי תביעות שעניינן רשלנות רפואית אינן יכולות להתברר בבית משפט לתביעות קטנות, שכן כפי שיובהר להלן, מדובר בהוכחת עניין שברפואה, ובית משפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לדון בעניינים מעין אלו. על פי רוב, תביעות רשלנות רפואית בתחום רפואת השיניים תתבררנה בבתי משפט שלום.
תובע שמגיש תביעה שעילתה רשלנות רפואית, חייב לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית משפטית של מומחה בתחום הרלוונטי, ובענייננו מומחה בתחום רפואת שיניים, שכן מדובר בהוכחת עניין שברפואה. לפיכך, מטופל הרוצה להוכיח שהטיפול הרפואי שניתן לו נגוע ברשלנות רפואית, חייב לצרף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה רפואי, המבססת את טענותיו.
כך למשל, בע"א 1146/99 וברע"א 1358/12, בית המשפט העליון קבע כי "על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו [...] חובה זו היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויות הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחוות דעת כזו".
מעטים הרופאים שעורכים חוות דעת משפטיות. מדובר במסמך המבסס את טענות התובע לפיהן הייתה רשלנות רפואית בטיפול שניתן לו. חוות הדעת צריכה להיות מנוסחת בהתאם לפקודת הראיות, והמומחה שערך את חוות הדעת מתחייב שכל האמור בחוות דעתו הוא אמת, ומצהיר כי דין חוות דעתו כדין עדות בבית משפט.
במסגרת חוות דעתו, המומחה בודק את המטופל ובוחן האם הייתה רשלנות רפואית במסגרת הטיפול הרפואי שניתן לו, והאם נגרם לו נזק כתוצאה מהרשלנות כאמור. על מנת לבחון את קיומה של הרשלנות הרפואית ולערוך בהתאם את חוות דעתו, המומחה לא מסתפק בבדיקה קלינית שהוא מבצע לתובע, והוא בוחן את מלוא התיעוד הרפואי אודות התובע בתחום רפואת השיניים. בחינת התיעוד הרפואי של התובע, מטרתה להבין מה היה מצבו הדנטלי עובר לטיפול לגביו נטענת ההתרשלות. משבדק המומחה את התובע, עיין בתיעוד הרפואי, ומצא כי אכן הייתה רשלנות בטיפול הרפואי שניתן למטופל, המומחה עורך את חוות הדעת ומגישה בצירוף רשימת האסמכתאות הרפואיות עליהן הסתמך בממצאיו.
חשוב לציין כי ייתכנו מקרים בהם אמנם נגרם למטופל נזק דנטלי, ואולם הנזק אינו תוצר של רשלנות רפואית. כמו כן, ייתכנו מקרים בהם הרופא המטפל התרשל בטיפול שנתן למטופל, ואולם חרף התרשלותו, למטופל לא נגרם נזק כתוצאה מההתרשלות. כאן נכנס לתמונה המומחה שבודק את המטופל, ובוחן האם הטיפול שניתן לו גרם נזק שעולה לכדי רשלנות רפואית.
לעיתים הנתבע מגיש אף הוא חוות דעת רפואית מטעמו. כשהפער בין חוות הדעת שהגיש התובע לבין חוות הדעת שהגיש הנתבע הינו פער גדול, בית המשפט מוסמך למנות מומחה מטעמו, שיבדוק את התובע ויקבע מה הנזק שנגרם לו, אם בכלל, בעקבות הטיפול הרפואי שניתן לו.
לפני שנכנסים להרפתקה של הגשת תביעות, יש לבדוק עם גורם מוסמך (רופא שיניים בעל ניסיון בעריכת חוות דעת משפטיות בתחום רפואת שיניים) האם בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי ישנה עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית,. במקרים רבים לא ניתן להוכיח קיומה של רשלנות רפואית, והמטופל עלול להיקלע להוצאות שונות ומיותרות כגון אגרת בית משפט, עריכת חוות דעת משפטית (שעלותה אינה מבוטלת) כשלמעשה איןעילה לתביעה. לפיכך מוטב שלא להגיש תביעה לאחר שמומחה שבדק את המטופל ובחן את התיעוד הרפואי שלו, ובהסתמך על ממצאי בדיקתו וההיסטוריה הרפואית שלו קבע כי לא הייתה רשלנות רפואית בטיפול הרפואי שניתן לו, וזאת למצער כדי להימנע מבזבוז כספים שלא לצורך. כמובן שבמקרים מסוימים ניתן ואף מומלץ לפנות למספר מומחים, ולא לומר נואש לאחר שהמומחה הראשון שבחן את המקרה קבע שלא הייתה רשלנות רפואית.
תודה מיוחדת לעו"ד רפאל אלמוג מאתר LawTip על הייעוץ והעריכה של מאמר זה.