עששת

 עששת נחשבת למחלה של החברה המערבית המפותחת . האחראים למחלה הם חיידקי העששת, מצבור רב של חיידקים מסוגים שונים ומגוונים אשר מנצלים סביבה רטובה (רוק) וחומציות אופייניים לחלל הפה, בתוספת של שיירי מזון.

הגורמים לעששת

הגורם הגנטי - אין ספק שהגורם הגנטי למחלה (כמו רוב המחלות) הוא דומיננטי וכמעט שלא ניתן לשינוי – אם אדם ניחן בחומר שן עמיד למחלה – אין ספק שכמות הנזק שתגרם לו תהיה מזערית. מאידך אם אדם ניחן בנטיה לפתח עששת וחומר שן בלתי עמיד, סיכוייו להיפגע ממחלת העששת גדול יותר ונזקיו יהיו מרובים.
תזונה – הרגלי תזונה של החברה המערבית והגדלה בצריכה של פחמימות סוכרים ומאכלים דביקים אחרים מוסיפים ומגדילים את הנזקים הנגרמים לחומר השן עד כדי הרס מוחלט של רקמות השן ואובדן תפקוד של הכותרת. הרגלי תזונה אלה משנים את החומציות בחלל הפה שגם היא מוסיפה "אש למדורה" ומגבירה את הנזקים שנגרמים לרקמת השן.
הרגלי היגיינה - אי שמירה על היגיינה אוראלית קפדנית בהחלט תורמים להתקדמות המחלה שביטויה הרס מוחלט של השיניים או הגדמים עליהם אנו בונים כתרים. חשיבות הרגלי היגיינה נכונים באה לידי ביטוי ביכולת להקטין את התחלואה והנזקים באופן מאד מהותי – במדינות סקנדינביה הוכח שחינוך להיגיינה אוראלית נכונה פירושה הקטנת התחלואה באוכלוסיה ב-50-70% ויותר.
פרט מעניין בהקשר למחלת העששת, שככל שעולה הגיל – משתנה הפעילות ההורמונאלית, ויש ירידה בתחלואת העששת, בניגוד למחלות אחרות שמתגברות עם הגיל.

הנזקים שנגרמים עקב עששת

חיידקי העששת הנוברים בתוך חומר השן גורמים להרס של חומר השן – צבעו הופך להיות חום שחור ומחומר בעל חוזק גבוה מאוד הוא הופך לחומר רך, ושביר בקלות רבה.
"החורים" שנגרמים בשיניים הם תוצאה של הרס חומר השן בידי חיידקי העששת, עד למידה כזו שהשן כואבת (עקב פגיעה עמוקה של החיידקים עד לתוך החלל בו נמצא העצב) עקב דלקת של העצב.
זהו תהליך איטי שאורך לעיתים מספר שנים בתחילתו מתבטא תהליך זה ברגישות קלה לקור ומתיקות ובשלב מתקדם יותר הופך לכאב ספונטאני בלתי נסבל שלא מאפשר להירדם בלילה (אז העששת עמוקה והעצב מזוהם ודלקתי).
לכן יש חשיבות רבה לזיהוי התהליכים בתחילת דרכם באמצעות צילומי רנטגן שמאפשרים אבחנה מוקדמת של העששת וטיפול שמרני, סילוק המוקד העששתי וביצוע שחזור (סתימה) שמחזירה לשן את המבנה והתפקוד המקוריים.

מיקומה של העששת

עששת חריצים - חיידקי העששת מתפתחים במקומות שאליהם אין המברשת יכולה להגיע: בעומקם של חריצים בתוך כתרת השן – עקב מבנה אנטומי של תלוליות וחריצים במשטחי הלעיסה של הכתרת ובחריצים הנמצאים לעתים בדופן השיניים הטוחנות.
עששת בין השיניים – האזורים בין השיניים הנמצאות במגע אחת עם השנייה, מפתחים תהליכים עששתיים המובילים לפגיעה בשתי השיניים המשתתפות במגע. חיידקי העששת יחד עם שיירי מזון – אינם חשופים לפעילות של המברשת ובקלות רבה חודרים את האמייל של חומר השן ומתמקמים בתוך הדנטין אותו הם אוהבים ל"כרסם" – לכן יש חשיבות מרובה לניקוי קפדני בין השיניים עם חוט דנטאלי.
חיידקי העששת נמצאים בחלל הפה על השיניים ועל הרקמות הרכות הלחי והחניכיים וכמובן על הלשון. חיידקים אלה אינם מזיקים לגוף והנזק העיקרי שהם גורמים הוא לחומר השן. חיידקי העששת מתאגדים בשכבות הקרויות פלאק שכבות אלה מאגדות בתוכן חמרים דביקים המאגדים את החיידקים והפרשות החיידקים. הפעילות העששתית מדביקה את הפלאק (רובד חיידקים) לחומר השן באופן כזה ששטיפות פה למיניהם לא מצליחות להסירו מחומר השן.

כיצד ניתן למנוע עששת?

הדרך היחידה להסיר את רובד החיידקים היא באמצעים מכאניים בלבד: חוט דנטאלי ומברשת שיניים ( המוחלפת אחת לחודשיים – בשימוש של לפחות פעמיים ביום כל פעם 3-5 דקות) ובאביזרים מכאניים אחרים.
חיידקי העששת אינם אוהבים את שכבת הזגוגית החיצונית של השן (האמייל )ולכן פועלים חיידקים אלה לחדירה של השכבה החיצונית או דרך חריצים וחניכיים לתוך חומר השן ,הדנטין ושם הם מרחיבים את פעולתם העששתית במידה כזו שנוצר חלל בתוך הכתרת.חלל זה גורם לחמר השן להישבר בקלות רבה וכל נגיסה קלה עלולה להסתיים בשבר פתאומי של השן ובהתגלות המחלה (כאילו הפתעה) אבל התהליך העששתי הכין את הרקע לפחות שנתיים שלוש לפני "התגלות" החור.

חשוב!

חומר השן הוא חומר קשה – הקשה ביותר בין הרקמות המרכיבות את הגוף. הוא אינו משתנה במהלך השנים, אינו גדל ואינו חסר (גם בהיריון) על מנת לחדור לחומר השן משתמש הרופא במקדחים מיוחדים מצופים בנסורת יהלומים או בחומר מתכתי קשה ביותר ובמהירויות גבוהות ביותר על מנת שניתן יהיה לבצע חיתוך בחומר יקר הערך – שנקרא חמר השן.
חשוב לדעת שלא ניתן לשקם חומר שן "שהלך לאיבוד" בתהליך העששתי ושום סתימה או כתר אינם מהווים תחליף הולם .